סליחות בחודש אלול: המנהג, הפיוטים והסיורים הליליים שכבשו גם את הציבור החילוני

כשמגיע חודש אלול, משהו משתנה באוויר. הלילות מתקררים מעט, השופר נשמע בבתי הכנסת, ובשעות הקטנות של הלילה מתמלאות סמטאות העיר העתיקה בירושלים באלפי אנשים שבאו לשמוע את הסליחות. המנהג העתיק הזה, שנועד להכין את הלב לימים הנוראים, הפך בעשורים האחרונים לחוויה תרבותית שמושכת גם ישראלים שאינם רואים את עצמם דתיים. מה בעצם אומרים בסליחות, מאיפה הגיע המנהג, ואיך אפשר להשתתף בו?

מה הן הסליחות

הסליחות הן סדר של תפילות, פסוקים ופיוטים שבהם המתפללים מבקשים מחילה על חטאיהם לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. בלב הסליחות עומדים שלושה עשר מידות הרחמים, הפסוק ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת״, שלפי המסורת נמסר למשה רבנו לאחר חטא העגל כנוסחה לבקשת סליחה.

סביב הפסוקים האלה התפתחו לאורך הדורות פיוטים רבים, שנכתבו על ידי משוררים בבבל, בספרד, באשכנז ובארצות האסלאם. חלקם מוכרים לכל ישראלי, כמו ״אדון הסליחות״ ו״בן אדם מה לך נרדם״. המילים משלבות תחושה של ענווה, חרטה ותקווה, והלחנים שונים מעדה לעדה.

מתי אומרים סליחות

כאן נמצא אחד ההבדלים המוכרים בין העדות. בני עדות המזרח והספרדים נוהגים לומר סליחות במשך כל חודש אלול, החל מב׳ באלול ועד יום הכיפורים. המנהג קשור לארבעים הימים שבהם, לפי המסורת, עלה משה להר סיני בפעם השלישית לקבל את הלוחות השניים, ימים של ריצוי ומחילה.

בני העדות האשכנזיות מתחילים לומר סליחות מאוחר יותר, במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיש לפחות ארבעה ימי סליחות לפני החג. הסליחה הראשונה אצל האשכנזים נאמרת בדרך כלל לאחר חצות, בטקס חגיגי. בשני המנהגים נהוג לומר את הסליחות בשעות הלילה המאוחרות או לפנות בוקר, שנחשבות לעת רצון.

הפיוטים והמוזיקה

אחד הדברים שמושכים אנשים לסליחות, גם כאלה שאינם מתפללים בקביעות, הוא המוזיקה. החזנים והפייטנים מבצעים את הפיוטים בלחנים מסורתיים שעברו מדור לדור, ובבתי כנסת רבים נוצרת אווירה של התרגשות, כשכל הקהל שר יחד בפזמונים החוזרים.

בשנים האחרונות זכו פיוטי הסליחות גם לביצועים של זמרים מוכרים מהמוזיקה הישראלית, ובמקומות רבים מתקיימים ערבי פיוט וסליחות במרכזים קהילתיים ובאולמות תרבות. החיבור הזה בין מסורת לתרבות עכשווית הוא חלק ממגמה רחבה יותר של חזרה לארון הספרים היהודי ולפיוט בקרב ישראלים מכל הקשת.

סיורי הסליחות בירושלים

אחת התופעות הבולטות של אלול בישראל היא סיורי הסליחות. מדי לילה, ובמיוחד במוצאי שבת ובימים שלפני יום הכיפורים, יוצאות קבוצות גדולות לסיורים מודרכים בשכונות העתיקות של ירושלים ובבתי הכנסת שלהן. המשתתפים עוברים מבית כנסת תימני לבית כנסת עיראקי, משם לאשכנזי ולמרוקאי, ושומעים את הסליחות בנוסחים שונים.

הסיורים מסתיימים לרוב ברחבת הכותל המערבי, שמתמלאת בלילות האלה בעשרות אלפי אנשים. מי שמעוניין להשתתף כדאי שידע כמה דברים:

• הסיורים מתקיימים בשעות מאוחרות, ולכן מומלץ לנוח לפני כן
• יש לבוא בלבוש צנוע שמתאים לכניסה לבתי כנסת
• ההליכה כוללת מדרגות וסמטאות, ונדרשות נעליים נוחות
• בלילות העמוסים כדאי להעדיף תחבורה ציבורית על פני רכב פרטי
• מבוגרים או מי שמתקשה בהליכה יכולים לבחור במסלולים קצרים יותר

סליחות מחוץ לירושלים

לא רק בירושלים אפשר לחוות את הסליחות. בצפת, עיר המקובלים, בטבריה ובבתי כנסת עתיקים בערים שונות מתקיימות אמירות סליחות מרשימות. בשכונות רבות מתקיימים גם מעמדי סליחות קהילתיים בשעות נוחות יותר, לעיתים בשילוב הסבר על הפיוטים ועל משמעותם, שמתאימים גם למשפחות.

לסבים ולסבתות, זו הזדמנות מצוינת לקחת את הנכדים הבוגרים לחוויה משותפת. הסליחות מחברות אותם למסורת המשפחתית, למוזיקה של בית הכנסת שבו התפללו אולי הסבים של הסבים, ולשאלות גדולות על טעות, סליחה והתחלה חדשה.

המשמעות האישית של הסליחה

מעבר לטקס, חודש אלול מזמין חשבון נפש. המסורת מלמדת שעל עבירות שבין אדם לחברו, יום הכיפורים אינו מכפר עד שמבקשים את סליחת מי שנפגע. לכן נהוג בחודש הזה לפנות לבני משפחה, חברים ועמיתים ולבקש מחילה, וגם לסלוח בעצמנו.

זה אולי המסר הרלוונטי ביותר של הסליחות לכל אחד מאיתנו. בתוך החיים העמוסים קל לצבור טינה, מתחים ומילים שלא היו צריכות להיאמר. חודש אלול נותן מסגרת להרים טלפון, לשלוח מכתב או לשבת לשיחה, ולסגור מעגלים לפני שנה חדשה.

לשמור על המנהג במשפחה

גם מי שלא ילך לסיורי לילה יכול לשמר את רוח הסליחות בבית. אפשר להשמיע בבית פיוט מוכר ולספר לנכדים על הבית שבו גדלתם, אפשר לקרוא יחד את המילים של ״אדון הסליחות״ ולשוחח עליהן, ואפשר לקיים שיחה משפחתית על השנה שעברה ועל מה שכל אחד רוצה לשפר בשנה הבאה.

השופר של אלול

לצד הסליחות, אחד הסממנים הבולטים של אלול הוא תקיעת השופר. בקהילות אשכנז נוהגים לתקוע בשופר בסוף תפילת שחרית בכל יום מימי החודש, מלבד שבתות וערב ראש השנה. הקול הפשוט והחד של השופר נועד, לפי פרשנים רבים, לעורר את הלב ולהזכיר שהימים הנוראים מתקרבים. הרמב״ם תיאר את קול השופר כקריאה לישנים להתעורר משנתם ולבחון את מעשיהם.

לילדים, השופר הוא לעיתים קרובות החלק המרתק ביותר. אפשר לקחת את הנכדים לבית כנסת בבוקר כדי לשמוע את התקיעה, או לבקר בסדנה שבה מכינים שופרות ולומדים על ההבדלים בין שופר של איל לשופר של יעל. חוויה כזאת הופכת מושגים מופשטים כמו חשבון נפש ותשובה לדבר מוחשי שהילדים זוכרים, ומכינה אותם לתקיעות של ראש השנה.

יש גם מי שנוהגים בחודש אלול להוסיף אמירת מזמור כ״ז בתהילים, ״לדוד ה׳ אורי וישעי״, בבוקר ובערב. המזמור, שמבטא ביטחון ותקווה גם מול קושי, נאמר עד הושענא רבה ומלווה את כל תקופת החגים.

לסיכום, הסליחות הן אחד המנהגים העתיקים והמרגשים במסורת היהודית. הן משלבות תפילה, שירה וחשבון נפש, ומציעות לכל אחד, דתי או חילוני, הזדמנות לעצור, להקשיב ולהתחיל מחדש. בין אם בסמטאות ירושלים בחצות ובין אם בסלון הבית, הן מזכירות שתמיד אפשר לבקש סליחה ותמיד אפשר לסלוח.