חנוכה בעדות ישראל: המנהגים, המאכלים והטקסים שאולי לא הכרתם
מעבר לסופגניות ולסביבון, כל קהילה יהודית פיתחה מנהגי חנוכה משלה. סיור בין המטבחים, השירים והמסורות של חג האורים.
חנוכה הוא אחד החגים האהובים בישראל. הוא נחגג שמונה ימים, בלב החורף, עם נרות דולקים בחלונות, ריח של שמן מטוגן וילדים בחופשה מבית הספר. אבל מאחורי התמונה המוכרת של סופגנייה וסביבון מסתתר עולם עשיר של מנהגים שהתפתחו בקהילות יהודיות ברחבי העולם. כל עדה הביאה איתה לישראל מסורות משלה, ומשפחות רבות ממשיכות לשמור עליהן עד היום. הכרת המנהגים האלה היא דרך נהדרת להעשיר את החג ולספר לנכדים על השורשים של המשפחה.
סיפור החג בקצרה
חנוכה מציין את ניצחון החשמונאים על השלטון הסלאוקי היווני במאה השנייה לפני הספירה, ואת טיהור בית המקדש וחנוכתו מחדש. לפי המסורת שבתלמוד, כשנכנסו החשמונאים למקדש נמצא רק פך שמן אחד טהור, שהספיק ליום אחד בלבד, אך הוא דלק שמונה ימים. מכאן נגזר מנהג הדלקת הנרות במשך שמונה ימים.
החג משלב אפוא שני רבדים: ניצחון צבאי ולאומי, ונס רוחני של אור. בתקופות שונות ובקהילות שונות הודגש רובד אחר. בציונות המוקדמת הודגשה גבורת המכבים, ובבתי כנסת רבים הודגש נס פך השמן והפרסום של הנס.
הדלקת הנרות: הבסיס המשותף
למרות ההבדלים, יש מנהג אחד שמשותף לכל הקהילות: הדלקת נרות החנוכה. בכל ערב מוסיפים נר אחד, עד שמונה נרות בערב האחרון, לצד השמש, הנר שבעזרתו מדליקים את השאר. מקובל להוסיף את הנרות מימין לשמאל ולהדליק את הנר החדש ביותר ראשון.
כאן כבר מתחילים ההבדלים. במנהג אשכנז נוהגים לרוב שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו, ואילו במנהג ספרד נהוג בדרך כלל שאחד מבני הבית מדליק עבור כולם. יש מי שמדליקים בפתח הבית, משמאל לנכנס ומול המזוזה, ויש מי שמדליקים בחלון הפונה לרחוב. מה שמשותף לכולם הוא העיקרון של פרסום הנס, כלומר הצבת הנרות במקום שבו אחרים יראו אותם.
חג הבנות של יהודי צפון אפריקה
אחד המנהגים המיוחדים והפחות מוכרים לציבור הרחב הוא חג הבנות, שנחגג בקרב יהודי תוניסיה, אלג׳יריה ומקומות נוספים בצפון אפריקה, בראש חודש טבת, שחל בימי חנוכה. ביום הזה נהגו לכבד את הבנות והנשים במשפחה, לתת להן מתנות ולערוך סעודה חגיגית לכבודן.
המנהג קשור לסיפורה של יהודית, שלפי המסורת פעלה בגבורה בתקופה ההיא, ולתפקידן של הנשים בנס החנוכה. בשנים האחרונות הוא זוכה לתחייה מחודשת בישראל, ובמקומות רבים מתקיימים אירועים לכבוד בנות ונשים, לפעמים בשיתוף כמה דורות. זו הזדמנות מצוינת לסבתות לספר לנכדות על המסורת ולחגוג אותה יחד.
המטבח של חנוכה
המאכלים המטוגנים בשמן הם אולי הסממן הטעים ביותר של החג, והם מזכירים את נס פך השמן. אבל כל קהילה פיתחה את המטוגן שלה:
- לביבות תפוחי אדמה, המאכל המזוהה עם יהודי מזרח אירופה
- סופגניות במילוי ריבה, שהפכו בישראל למאכל החג המרכזי
- ספינג׳, סופגניה מרוקאית בצורת טבעת, שלעיתים טובלים בסוכר או בדבש
- זלביה ובימואלוס, מטוגנים מתוקים שנפוצים בקהילות ספרד והמזרח
- לביבות גבינה, שקשורות לסיפור של יהודית ולמנהג לאכול מאכלי חלב
הכנת מאכל משפחתי מסורתי יחד עם הנכדים היא דרך טעימה להכיר להם את המורשת. כדאי לכתוב את המתכון ולשמור אותו, כי מתכונים משפחתיים רבים הולכים לאיבוד כשלא מעלים אותם על הכתב.
משחקים, שירים וסביבונים
הסביבון הוא המשחק המזוהה ביותר עם החג. על ארבע צלעותיו חרוטות ארבע אותיות, שבישראל מייצגות את המשפט ״נס גדול היה פה״, ובחוץ לארץ ״נס גדול היה שם״. במשפחות רבות משחקים בסביבון על מטבעות שוקולד, אגוזים או סוכריות.
גם דמי החנוכה, מתנה כספית קטנה לילדים, הם מנהג ותיק בקהילות רבות. לצד השירים העבריים המוכרים כמו ״מעוז צור״, שמושר אחרי ההדלקה במנהגים רבים, קהילות שונות שרות פיוטים ולחנים משלהן, בלדינו, ביידיש ובערבית יהודית. ערב שבו כל סבא וסבתא מלמדים את הנכדים שיר חנוכה מהבית שבו גדלו הוא חוויה משפחתית מיוחדת.
חנוכיות עם היסטוריה
בבתים רבים, החנוכייה עצמה היא חפץ משפחתי יקר. יש חנוכיות כסף שהגיעו מאירופה, חנוכיות נחושת מצפון אפריקה וחנוכיות שמן מתימן. כל אחת מהן נושאת סיפור של נדודים, של עלייה ושל בית שנבנה מחדש. כדאי לספר לנכדים מאיפה הגיעה החנוכייה ומי הדליק בה לפני שהגיעה אליכם.
הדלקת נרות בחנוכייה עתיקה צריכה להיעשות בזהירות, במיוחד כשמדובר בנרות שמן. חשוב להציב אותה על משטח יציב, הרחק מווילונות ומחפצים דליקים, ולא להשאיר נרות דולקים ללא השגחה כשיש ילדים קטנים בבית.
לחבר את הדורות סביב האור
חנוכה הוא אולי החג המתאים ביותר למפגש בין דורות. הוא נמשך שמונה ערבים, כך שאפשר לחלק אותם בין בני המשפחה השונים. אפשר לקבוע ערב הדלקה אצל סבא וסבתא, שבו כל נכד מביא חנוכייה שהכין בעצמו, וכל אחד מספר משהו על המנהגים של הצד שלו במשפחה.
במשפחות ישראליות רבות יש כיום שילוב של עדות ומסורות, ונכד אחד יכול להיות גם מרוקאי, גם פולני וגם עיראקי. חנוכה הוא הזדמנות לחגוג את כל השורשים יחד, להכין גם לביבות וגם ספינג׳, ולשיר גם ״מעוז צור״ וגם פיוט בערבית יהודית.
לסיכום, חנוכה של עדות ישראל הוא פסיפס עשיר של אור, טעמים ומנהגים. מעבר לסיפור ההיסטורי ולנס, החג מזמין אותנו להכיר את המסורות שהביאו איתם הסבים והסבתות מכל קצוות העולם, ולהעביר אותן הלאה לדור שגדל כאן. כל נר שמדליקים יחד מוסיף עוד אור לשרשרת הדורות.
